יום רביעי, 1 באפריל 2015

מעשה בנסיעה

בלוג זה הוא למעשה התכתבות וואטסאפ בזמן אמת. בכוונה השארתי את זה כך, כדי לשמור על האותנטיות ורוח הדברים. הנה:
יום שישי, שושן פורים ה׳תשע״ה:

אני: רוצים לשמוע סיפור על הרבי בהתהוות, כשעוד לא רואים את הסוף הטוב, או להמתין ולקבל את התוצר המושלם?
אמא: עדיף תוצר מושלם
אני: אוקיי.

יום ראשון: 
אליהו: שולם, יש סוף טוב?
אני: ברור. אבל אין זמן לכתוב שום דבר. בטיסה בעז״ה.

יום שני:
אני: טוב, הבטחות צריך לקיים - ביום שישי שאלתי כאן האם אתם רוצים לקרוא על מופת של הרבי בהתהוות או להמתין לסוף הטוב ולקרוא את הענין בשלימות. אמא בחרה באפשרות השניה, אז המתנתי. כעת הגיע הזמן:
ביום שישי נסעתי לידידי יוסי לוי, לשחוט עבורו ועבור קהילתו. זו הפעם הראשונה בחיי שאני טס מעבר לים ביום שישי, ועוד טיסה בת 7 וחצי שעות - כששבת נכנסת שעתיים וחצי אחרי מועד הנחיתה. 
בגלל הבלגן של פורים לא כתבתי לרבי על הנסיעה. ולכן לא ייפלא שבעמדי בתור לבדיקת הביטחון התחילו התכווצויות בבטני. מה יהיה? איחור קטן ואכלתי אותה. בראשי כבר עלו סיפורים של הרב סופר על שבתות שבהם נתקע בשדות תעופה שונים, לא בא לי. ממש לא. 
החלטתי לעשות מעשה: בעודי עומד, חגרתי גארטל, עצמתי עיניים, ציירתי במחשבה את דמות הרבי וחשבתי על פ״נ. אני לא נוסע לנסיעת עסקים או הנאה - זו שליחות מסויימת, שצרכי רבים תלויים בה. אנא, ברכה! שהכל יעבור בשלום בדרך, שהכל יעבור בשלום בשחיטה - ושנהיה ממזכי הרבים. 
בסיום העסק שלפתי הפלאפון מכיסי, נכנסתי לאפליקציית אגרות הקודש ובחרתי באופציית ״בחירה אקראית״. התשובה - מיד:
מלכה: אימאלהההההה
איזה צמרמורת
אני: אז מזה למדתי כמה דברים: 
א. גם הרבי מכיר בנסיעתי זו כנסיעה למען צרכי הכלל. עובדה - זהו מכתב לשד״ר. 
ב. יהיו עיכובים. אבל בסוף הכל יהיה בסדר. 
ג. עלי לחשוב טוב, ואז יהיה טוב.
טוב, בעוד אני מודה לרבי על התשובה הגלויה קיפלתי את הגארטל ועברתי את התורים השונים. 
הגעתי לשער. ושם התבשרתי שהמטוס מאחר וימריא באיחור של 50 דקות. הוי אומר, במקום לנחות שעתיים וחצי לפני השבת, אנחת שעה וארבעים... צריך רק להביא בחשבון שמנילה היא עיר שידועה בפקקיה האינסופיים. נסיעה משדה התעופה לבית של יוסי יכולה לקחת שעה בקלות. 
וצריך עוד לעבור הגירה ולאסוף המזוודות... 
יוסי לוי ידע את זה. הנה צילום התכתבות שלנו:

נאמן לאופי הפולני של משפחתנו, אני סמוך ובטוח שלולא המכתב הייתי מתפלץ. אבל הרבי אמר שיהיה טוב. 
עלינו על הטיסה. קיבלתי ספסל שלם וישנתי היטב. קמתי להודעה של הטייס שבגלל עומס בשדה התעופה עליו לחוג מעל מנילה רבע שעה, שהפכה ל-25 דקות... אתם מחזיקים ראש??
מלכה:  כןןןןן
תמשיך
אביגדור: אויייש
אני: קראתי את התשובה של הרבי שוב ושוב. זו הייתה התרפיה הטובה ביותר. 
בנחיתה ראיתי שהרבי מתחיל להתערב לטובתי: הייתי הנוסע הקרוב ביותר לפתח שנבחר להיפתח. 10 שניות אחרי שפתחו אותו הייתי בחוץ. שדה התעופה של מנילה ידוע לשמצה בגלל התורים שבו. הפעם, באופן נדיר - כ ל עמדות ההגירה היו פנויות. זו לי הפעם השמינית שאני בפיליפינים, וזו הפעם הראשונה שאני חווה דבר כזה - כבר קרה לי שעמדתי בתור להגירה יותר משעה (!!!), וכעת, מקץ עשר דקות הייתי בחוץ. 
למה אאריך? הרי מובן מאליו שבאורח בלתי הגיוני הדרכים היו פנויות, והגעתי בזמן שעוד אפשר לי להתקלח, להתכונן לשבת בנחת - ואפילו להניח תפילין לשני יהודים שהגיעו לבית חב״ד בדקות השקיעה ממש!
אציין רק שלמרות שיום השחיטה (ראשון - היום) היה הארוך ביותר שהיה לי (לראשונה שחטתי בכמה ״נגלות״: כמה מאות עופות, בדקתי אותם עד גמירא - ואז חזרתי לשחוט עוד כמה מאות) - התחלתי העבודה ב-8 בבוקר, עזבתי את בית השחיטה אחרי שהעופות האחרונים נמלחו, בשעה 4:55 אחה״צ - הרגשתי טוב ורענן. איך הרבי כתב? כל עכבה לטובה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה