יום רביעי, 1 באפריל 2015

סאגת הבית


כתוב בגמרא שאדם אינו נקרא אדם עד שיש ברשותו בית. אז לכבוד היכנסנו לגדר אדם, פיניתי זמן כדי לשתף אותכם בכל אותן ההתרחשויות שעברנו עד שהגענו לבית שלנו, בשעטומ״צ. 
ובזה גם נפרסם את הניסים שעשה לנו נשיא הדור, אשר, כדבריו, פרסומם מזרז את הגאולה השלימה.

אז מאיפה להתחיל?... אולי מההתחלה, מאז שאליהו התחתן. 
אחרי החתונה, בעוד כולם עסוקים בנסיונות לשכנע את אבא שיוותר למען ה׳ על הנסיעה לבאר שבע ויישאר בלילה בירושלים, התקשרתי לאסתר שרה, לשתף אותה בחוויות החתונה. 
מסתבר שגם לה היו חוויות לשתף איתי: הדירה שבה גרנו, דירה ענקית במיקום מעולה ובמחיר שכירות מצחיק (בעל הדירה לא גר באוסטרליה ועל כן המחיר שאותו שילמנו היה ממש נמוך) צריכה להיות מפונה תוך 120 יום - בעל הבית מגיע ורוצה לגור בדירתו... לא נעים בכלל. 
לאור ברכה של הרבי חיפשנו דירה חדשה - לקניה ולא להשכרה. אסתר שרה ואני לא רצינו לעבור חוויה גירוש כזו שוב, ובקצב ההתייקרות של שוק הנדל״ן המקומי בכלל, ושוק השכירות בפרט היה ברור לנו שתוך שנים בודדות מחיר המשכנתא שניקח כעת יהיה שווה למחיר השכירות שנשלם אז. 
בעודי באה״ק אסתר שרה איתרה דירה למכירה - טיפה יותר קטנה אך במיקום טוב יותר - מול מתחם הישיבה, הכולל בתוכו כמעט את כל מוסדות חב״ד במלבורן (פירוט חלקי: מקווה ובית כנסת חב״ד המרכזי. כל גני חב״ד. בי״ס חב״ד לבנים ומאחוריו בי״ס חב״ד לבנות. ישיבה קטנה, כולל אברכים. מרכז צא״ח. אולם האירועים של הקהילה ועוד כהנה וכהנה), ומה שטוב - הכניסה יכולה להיות מיידית, הדירה עברה שיפוץ קודם למכירתה ועוד. 
כאמור, היה זה עוד בימים הבודדים בהם הייתי בארץ לחתונה. היא הודיעה לסוכן שאנו מעוניינים אבל אמרה שלא נחליט עד שאחזור ואראה הדירה בעצמי. 
חזרתי עם שושנה. בחום גבוה וכאבים הלכתי לראות הדירה והיה נראה שיש דיל. המחיר שרצו עליה היה סביר בעינינו ובמסגרת המשכנתא שיכולנו לקבל מהבנק ומצידנו כבר היינו מוכנים לחתום על החוזה. אבל -
כותבים לרבי. 
בניגוד למכתב המקורי, בו הרבי דחף אותנו לקנות, במענה שקיבלנו עתה לא היה משמע כך. התייעצות עם הרב - והשבנו לסוכן שכרגע זה לא נראה לנו. הרב הורה לנו להוסיף, שאם יהיה שינוי במחיר נשקול הדברים מחדש - וכך עשינו. 
לאחר שלושה ימים התקשר אלינו הסוכן. בעל הבית מוכן להוריד 15 אלף דולר ממחירו המקורי. 
עשיתי חושבים מהר - לטעמי לא היה זה שינוי מספיק גדול שעליו דיבר הרבי, אבל הבנתי שהבעלים רוצה למכור ומהר - והחלטתי לסחוט אותו עוד קצת: ביקשתי מאסתר שרה שתגיד לסוכן שנסכים לקנות אם הוא יירד בעוד 50 אלף...
הסוכן שמע ונחרד. הוא אמר שבעלים יהיה בטוח שצוחקים איתו. אבל בגלל שביקשנו הוא יבקש מהבעלים לרדת בעוד 40 אלף. 
אסתר שרה הסכימה. הסוכן העביר - ותפילה עושה מחצה: בעל הבית הסכים לרדת בעוד 20 אלף... 
לא אלאה אתכם בפרטי הפרטים, אבל בפועל סחטנו ממנו עוד 10 אלף, כך שההצעה כעת עמדה על 45 אלף דולר פחות מהמחיר המקורי. כעת הרגשתי ששינוי כזה מצדיק כתיבה נוספת לרבי. זה היה ביום שני בשבוע של ראש השנה, שחל באותה שנה ביום חמישי. כתבתי שוב. מהמכתב היה מסר ברור - לקנות, וכמה שיותר מהר. הרב שלנו חידד את זה יותר: תתקשר לסוכן עכשיו ותגיד לו שאתה חותם היום על החוזה - או שאתה לא חותם בכלל... וכך עשיתי. הסוכן נלחץ והתחנן לארכה של כמה ימים כדי לארגן את הניירת והחתימה של בעל הבית. הוא קיבל 24 שעות...
וכך, יום לפני ערב ראש השנה ה׳תש״ע, שנת 770, חתמנו על חוזה הרכישה והפכנו לבעלי הדירה.
וכעת, הסכיתו וקראו היטב:
לאחר שלושה ימי חג קמנו ביום ראשון ושמענו חדשות: בממשלת אוסטרליה החליטו על קיצוצים מסויימים לאור המשבר העולמי. בין השאר הוחלט גם לקצץ במענק הסיוע שניתן לקונים את ביתם הראשון...
טלפון זריז לסוכן אישר מה שחשבנו: הגזירה לא תחול על אלה שביצעו רכישה בשבוע העסקים האחרון אלא רק משבוע העסקים הבא... הוא אמר לנו שהמענק שאנחנו נקבל עומד על 16 אלף דולר, ואם היינו ממתינים עד יום שני (כפי שהוא ביקש מלכתחילה), היינו מקבלים 4 אלף בלבד... בזכות הלחץ שהלחצנו אותו הרווחנו 12 אלף דולר... ורק שאל איך ידענו - הרי זו הייתה גזירה שאיש לא ידע עליה... הסברנו לו שיש רבי בעולם... 
חשבון זריז הראה לנו שבזכות הציות להוראות הרבי הרווחנו 57 אלף דולר. משתלם להיות חסיד...
כל זה היה לפני 4 שנים. ב״ה המשפחה גדלה ונסיבות החיים הובילו אותנו למחשבה על מעבר למקום גדול יותר. גם העובדה שבית חב״ד למטייל מתעתד לעבור בעוד כמה חודשים למשכנו החדש, מרחק 25-30 דקות הליכה מהישיבה (ומביתי הנוכחי), הביאו אותנו למחשבה שכדאי לעבור למקום כלשהו באמצע הדרך, כך שנוכל להיות במרחק הליכה לא גדול הן מבית חב״ד והן מהישיבה. 
אחרי בירורים רבים מצאנו מקום מתאים. יוניט (יחידת דיור - בית קטן, גדול יותר מדירה, עם חצר קטנה פרטית ובלי שכנים מלמעלה או מלמטה, אבל כזה שניצב על קרקע משותפת לעוד כמה בתים כאלה ולכן עם שכנים מהצדדים) המרוחק 10 דקות הליכה מהישיבה - ורבע שעה הליכה מבית חב״ד החדש לכיוון אחד והישן לכיוון השני. ממש מעולה. סוכן משכנתאות שעמו היינו בקשר אמר לנו שבהתחשב בעובדה שיש לנו קונה לדירה שלנו, בסכום שישאיר בכיסנו מספר לא מבוטל של מעות (ערך הדירה שלנו עלה בקרוב ל-20 אחוז באותם ארבע שנים, וביחד עם מה שהספקנו לשלם מהקרן היה לנו ביד סכום מספק לדמי קדימה), הוא חושב שנוכל לעמוד ברכישה. הוא גם יבדוק כמה אנחנו משלמים על המשכנתא שלנו כעת ומן הסתם הוא יוכל להציע לנו אפשרויות תשלום זולות יותר. כתבתי לרבי וביקשתי ברכה על הרכישה עם קצת פרפרים בבטן. 
חוץ מהעובדה שמכתב זה יהיה משמעותי מאד עבורנו, הייתה לי גם תחושה לא כל כך נעימה לשאול על דבר כזה, כפי שאכתוב מיד:
כידוע לכולנו, במהלך השנה האחרונה שקלנו ברצינות אפשרות של פתיחת בית חב״ד חדש בקלארק, פיליפינים. כל כך ברצינות שאף העברנו שם כמעט את כל חודש ניסן. המענות מהרבי היו מעודדים מאד אבל בפועל, אחרי שיחות רבות עם רבנים ומשפיעים, התקבלה ההחלטה שאין זה בשבילנו. 
היינו אמנם שלמים עם ההחלטה אבל באיזו פינה קטנה בלב עדיין קיננה בי הרגשת אי נוחות - הרבי הסכים, בירך ועודד ואנחנו לא שם. נכון שכך הורו המשפיעים אבל עדיין...
תחושה זו התגברה כעת, בכתבי את המכתב הזה. אני מבקש ברכה מהרבי על קנית בית גדול יותר, קרי השתקעות עמוקה יותר באוסטרליה, בה בשעה שקיבלתי ברכות לרוב על מקום אחר...
בכל אופן, השכל הישר ניצח: התגברתי על תחושות הלב וכתבתי. 
התשובה היא באגרת ד׳נה. איגרת זו ממוענת לר׳ יהושע שניאור זלמן סרבריאנסקי, ממייסדי מוסדות חב״ד במלבורן!... במכתב הרבי מעודד אותו על חיזוק מעורבותו ופעולתו במלבורן ובכל מוסדות הישיבה עם הסברים בהרחבה לפי ערך עד כמה חשובה הפעילות במוסדות של מלבורן, ואיזו השפעה יש לה וכו׳, כמו גם הוראות פרטניות, כפי שיראה מי שיפתח את האגרת הזו. 
עבורי, עוד קודם המענה הישיר לשאלתי, היה זה מענה על חיבוטי הנפש שהיו לי. מלבורן הוא מקום שליחותי ועלי להשקיע את כוחותי בעזרה וביסוס המוסדות כאן. 
בנוגע לבית, המשפיע שלי אמר לי שהוא רואה במכתב ברכה להתרחקות פיזית ממתחם הישיבה, כך שניתן לומר שיש אישור. 
הראיתי את המכתב גם לידיד מבין, דודו לידר שי׳. הוא הוסיף שלדעתו נראה שהרבי רוצה שהכל יהיה באופן של כלים דתיקון. משום מה לא הפנמתי את ההוראה הזו מיד, וכמעט ששילמתי על כך מחיר כבד, כפי שנראה כאן: בהסתמך כל דברי הסוכן, ועוד לפני קבלת האישור הסופי מהבנק, הצענו לבעל הבית סכום יפה כדי שייאות לחתום חוזה מכירה עוד לפני המכירה הפומבית. השיקול שלנו היה, שהיות ומדובר במקום נוח מאד, בטוח שתהיה התעניינות מצד אנ״ש ברכישה. ולהתחרות ראש בראש מול חברים מהקהילה ממש לא רצינו. 
הוא סירב. 
למזלנו. 
למה? כי כמה ימים אחרי הסירוב שלו קיבלנו הודעה מסוכן המשכנתאות שלצערו הבנק לא אישר משכנתא בסכום המתוכנן, אלא לסכום נמוך ממנו בהרבה...
המכירה התקיימה במועדה. הבית נמכר ב-16 אלף דולר פחות מהמחיר שאנו הצענו (ובשל המענה המאכזב מהבנק כבר לא יכולנו להציע אותו יותר). בעל הבית הפסיד לא רק את הסכום הזה, אלא גם את כל עלויות הסוכן, המכירה והפרסום שלה - לפי חשבון שערכתי עם ידידים מבינים הוצאותיו הסתכמו בכ-25 אלף דולר, כך שההפסד הכללי שלו מכך שלא נעתר לבקשתנו, עמד על יותר מ-40 אלף דולר...
והרווח שלנו היה עצום: אם הוא היה מסכים היינו אוכלים אותה קשות עם סכום שאיננו יכולים לכסות...
המכירה התקיימה ביום ראשון, ח׳ חשוון. למחרת בבוקר חגג חבר שלי תספורת לבנו. הוא עשה את האירוע בבוקר במתחם בית הספר, באופן שכל חבריו ומכיריו יכלו להשתתף בו בהביאם את ילדיהם לבית הספר. אני הייתי בשחיטה באותו זמן, וכשהגעתי כבר היה מאוחר. הוא כבר היה בשלבי פינוי אבל שמח לשבת איתי ל״לחיים״ קצר (כבר סיימתי את העבודה לאותו יום...) ולשיחת רעים. 
מסתבר שהוא קנה דירה בשבועות האחרונים. שיתפתי אותו במה שעבר עלי והוא אמר שלדעתו אני אמור לקבל סכום גדול יותר מהבנק. הוא ביקש את סליחתי והלך הצידה. תוך דתי דקות חזר, כשהוא מדבר עם מישהו בטלפון. סוכן המשכנתאות שלו. הוא הושיט לי את הטלפון ואמר - דבר איתו. לא תפסיד. 
מה יש להפסיד? קבענו פגישה לאותו יום בצהריים. ישבנו איתו והוא אמר שעל סמך הנתונים שהבאנו לו הוא יכול לאשר לנו הלוואה בסכום שהיה מאפשר לנו לקנות את הבית... תפסתי את ראשי בידיי ושאלתי אותו למה לא נפגשנו אתמול... 
בכל אופן, היות שהרבי אמר (לפי ההערה של דודו) שהכל צריך להיות באופן של כלים דתיקון, החלטנו שאנחנו לא עושים יותר כלום לפני שהבנק מאשר את הסכום באופן סופי. ונפרדנו לשלום. 
נקודה אחת שאמר גרמה לשינוי מיידי - הוא אמר לנו שאם נעביר את המשכנתא לבנק שאיתו הוא עובד, נשלם כ-500 דולר לחודש  פחות ממה שאנו משלמים כעת. 
אשתי בת החיל הרימה טלפון לבנק שלנו מיד אחרי שעזב. התוצאה - תשלום המשכנתא שלנו פחת ב-350 דולר לחודש באופן מיידי - עם זיכוי רטרואקטיבי לשנה...
התחלנו לחפש שוב מקום לקניה. ההשגחה הפרטית הובילה אותנו לבית נוסף: יש לציין שהנדל״ן כאן במלבורן יקר מאד. אבל ראינו שיש בית של ממש (לא רק יחידת דיור, כמו הנכס הקודם) המוצע למכירה בטווח מחירים הנמצא בהישג ידנו והחלטנו לבדוק אותו ברצינות. 
שבוע לאחר מכן, אחרי בדיקות רבות עם אנשי מקצוע מגוונים וידידים מבינים, החלטנו שהגיעה השעה לכתוב שוב לרבי. הבית עצמו היה עם כמה וכמה חסרונות בולטים (ובוודאי שכך, הרי זה מה שעשה את מחירו נגיש לנו...), אבל במסגרת התקציב שלנו לא נוכל לאפשר לעצמנו לקנות שום דבר שמתקרב אפילו לגודל ולנוחות שמציע לנו הבית הזה. 
ביום שני, י״ז חשוון, כתבנו - ללא מענה ברור. התייעצתי עם המשפיע - הוא לא ידע מה להגיד אלא זאת, שנשאל ידידים מבינים. 
אחרי חיבוטי נפש החלטנו - אם אין מענה ברור לא קונים. שב ואל תעשה עדיף. 
דקות בודדות אחרי קבלת ההחלטה קיבלנו אימייל מסוכן המשכנתאות הראשון. הוא אמר לנו אז שיבדוק את האפשרות להוזיל את מחירי המשכנתא שלנו - אמר וקיים: הוא הציע לנו אפשרות תשלום שאמורה להשאיר בכיסנו עוד 600 דולר כל חודש - וזה עוד לפי השער החדש של הבנק... קרי, יותר מ-1000 דולר לחודש זול יותר מהתעריף המקומי... אסתר שרה שאלה מה דעתי, וכעת, כשהיה ברור שאיננו קונים, התפנינו לבדוק הענין לעומק. 
למחרת בבוקר, במסגרת ההכנות לתפילה, נפל לי האסימון בקול חבטה מהדהד: אם באמת נעבור למסלול שהוא מציע, נוכל להשכיר את הדירה והשכירות תכסה את המשכנתא. הווי אומר, במקום למכור את הדירה שלנו ולקנות משהו גדול יותר, נוכל, באופן תיאורטי, להשאיר את הדירה בבעלותנו (כשכל עלויותיה מכוסות ע״י דמי שכירות - ובמקום שהדירה ממוקמת יהיה תמיד ביקוש לשכירות...) ואז לקחת משכנתא חדשה למקום גדול יותר...
תודה לך רבי, שבזכותך לא מכרנו את הדירה... וה׳ עזר שראינו מיד מדוע. 
אבל זה עוד לא הכל:
חבר שלי, שהיה זה ששלח אותי לסוכן המשכנתאות הראשון, התקשר לבוס של הסוכן ו - אין לי מילים אחרות - הסתלבט עליו: איך זה שנציג מטעמו הציע לי רק סכום מסויים, ואילו הסוכן השני שאיתו הייתי במגע הציע לי סכום שעולה ביותר מ-30 אחוז...
לא יודע אם הוא הבין מה עשה, אבל מסתבר שהוא קלע בול: מנהל חברת המשכנתאות בכבודו ובעצמו, אדם שמתעסק רק בהלוואות שמתחילות בסכומים של 7 ספרות (ובחלק העליון של הסקאלה...) התקשר אלי, כולו שוצף וקוצף: הוא לא חסך במילים על הסוכן השלומיאל שלו, וביקש ממני לתמצת את מקורות ההכנסה שלי, כך שהוא בעצמו יוכל לבדוק כמה אוכל לקבל. 
את השיחה הזו, אגב, ניהלתי איתו כשאני כבר יושב במטוס במלבורן, בדרכי צלחה לסידני, ומשם לבית חיינו.
הוא, אדם שמגלגל הלוואות בקנה מידה דמיוני, התחנן בפני שאתן לו צ׳אנס נוסף. הוא אמר לי שהוא שונא להפסיד ומעולם לא קרה שסוכן או בנק אחר יכל להציע הצעה טובה יותר מהצעתו שלו... 
נדמה לי שקלטתם את הכיוון. אני, בכל אופן, עוד לא קלטתי. עוד לא הבנתי את גודל המציאה... אבל לא לקח לי הרבה זמן להבין מה בנאדם עם אגו ענק ומאותגר יכול לעשות:
לאחר שעת טיסה נחתנו בסידני. הטלפון האוסטרלי שלי עוד עבד, ואף הראה לי שמחכה לי הודעה בתא הקולי. זה היה המנהל. 
כנראה שהוא באמת לקח אותי ברצינות. הסכום שהוא הציע לי על סמך בנתונים שסיפקתי היה כעת כמעט כפול (!!!) מהסכום שהציע לי הסוכן שלו... גדול ב-30 אחוז מהסכום שאותו אישר לי הסוכן השני...
אפילו החבר שלי, זה ששלח אותי אליו (וזה ש׳חימם׳ אותו עבורי...) לא האמין. 
בסכום כזה, למותר לציין, נוכל לקנות בית טוב ונאה, ללא החסרונות של הבית. 
עכשיו יכולתי להתרווח לאחור במושב המטוס ולהודות לה׳ ולרבי על גודל חסדם עמנו: אם הסוכן הראשון לא היה כה שלומיאל, היינו קונים בית קטן שהיה מספיק לצרכינו אך בדוחק. אם היינו מחליטים לקנות את הבית הבעייתי ההוא היינו נתקעים עם נכס שיתרונו היחיד הוא גודלו ומחירו הזול. כעת השתלשלו העניינים בצורה כזו שנקבל סכום גדול הרבה יותר מהתכנון המקורי ולקנות משהו טוב ונאה, בלי חסרונות שיורידו את מחירו... (ואני בטוח שהמנהל ההוא לחץ במקומות הנכונים, כי בדרך הטבע לא היה לנו סיכוי לקבל הלוואה בסכום כזה...)
מה אומר ומה אדבר: הרבה סיפורי ניסים של הרבי עברו דרכי, כמה סיפורים אפילו קרו לי באופן אישי, אבל כמדומני שרווח כל כך גדול, בטווח כל כך קצר, שהגיע אלינו כתוצאה מ״שב ואל תעשה״ בגלל שלא קיבלנו תשובה - ועוד פעמיים, לאורך השנים - זה, כמדומני, לא היה לי בעבר. 
הערה קצרה - הרגשתי שזו הדרך של הרבי להגיד לי יישר כח: תשרי ה׳תשע״ד היה תשרי הראשון מאז ה׳תשנ״ז שבכל מהלכו לא הייתי ב-770. מה שהתחיל כשושנה שבגללה לא יכולתי לנסוע בחלקו הראשון של החודש המשיך במענה ברור שעליי להישאר במלבורן למשך כל חג הסוכות. וסהדי במרומים שמענה זה הפיל עלי את השמים. בימי החג הראשונים התהלכתי כאן כמי שאך זה עתה חטף נאבוט בין העיניים... לא יודע איך התאוששתי מזה ובסופו של דבר היה זה החד המוצלח ביותר בבית חב״ד, לפי עדותו של דודו לידר. 
כעת, העובדה שאישור המשכנתא הגיע דווקא כעת, בעודי עושה את מסע ההשלמה לתשרי לבית חיינו, היה בה יותר מרמז לכך שהרבי לא נשאר חייב. אבל זה מאמר המוסגר. 
כעת נחזור לענין - והרי זה עוד לא הכל... בסופו של דבר, אתם רוצים לשמוע כיצד קנינו את הבית שלנו...
ומעשה שהיה כך היה:
חזרתי מבית חיינו, והתחלתי לחפש אחר בית במשנה מרץ. דא עקא, המחירים כאן פשוט קפצו. אין לי מילה אחרת כיצד לתאר זאת. יוניט (בית קטן על קרקע משותפת, כזכור) שהלך קודם נסיעתי בסכום מסויים, נמכר כעת בלמעלה מ-25 אחוז יותר... בעיניים כלות ראיתי כיצד עכשיו, כשהתגשם חלום המשכנתא האדירה שקיבלנו, דווקא עכשיו הולך ומתרחק חלום הבית... 
אתאר בקצרה ממש שלושה גלגולים נוספים: בית קטן (יוניט) הועמד למכירה. 10 דקות הליכה מהישיבה, רבע שעה מבית חב״ד. הלכנו לשם כדי לקנות. תוך כדי המכירה התברר שהדייר מעבר לכביש (רופא מבוגר מאד ומכובד מאד בקהילה) מכר את ביתו הגדול כי לא היה לו כח לתחזק אותו וכעת הוא רוצה לקנות את הנכס הקטן יותר... הבנו שאין לנו סיכוי מולו - לא רצינו להתחרות מול יהודי, מה גם שכיסיו היו עמוקים לאין שיעור מכיסנו, וחזרנו הביתה מדוכדכים. 
כמה ימים לאחר מכן איתרנו בית שעמד די מחוץ למסלול בית חב״ד - ישיבה. אבל היה זה בית, שבעליו היה לחוץ מאד למכרו וגם היה נראה שעליו לעבור שיפוצים - דבר שהוזיל את ערכו. הסוכן הלחיץ והלחיץ איתנו לקבל החלטה מיד (בשולי הגיליון, הוא תחם לנו מסגרת זמן מצומצמת ביותר שבמהלכה ניתן לראות את הבית. כדי לעמוד במסגרת הזמן הזו נאלצתי לעבור את המהירות המותרת בדרכי חזרה מהעבודה, דבר שעלה לי בדמים מרובים ובשלילת רשיון לחצי שנה...) ואכן הצענו לו סכום שאמור היה לענות לציפיות בעל הבית. הוא הבטיח שיחזור אלינו תוך 24 שעות - ויוק. המתנתי יומיים נוספים והוברר לי שהוא קיבל הצעה גבוהה יותר... לא יכולתי שלא לתהות מה ה׳ רוצה ממני ומתי, בשם שמים, נגיע סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה.
חבר שלי, יהודי שגר כאן, ראה אותי מתהלך בתקופה הזו מוטרד ותפוס במחשבות, וידע מדוע. הוא תפס אותי והראה לי התוועדות של הרבי, שבה הרבי אומר (כנראה למישהו שנכח שם, יש לי השערה במי היה מדובר) ש״הוא אוהב להיות מודאג. הרי הובטח לו שהכל יהיה בסדר, ובכל זאת היה מודאג. כעת הוא ראה שהכל הסתדר וה׳ עזר לו, והוא שמח ת״ל. כעת הוא רק הפסיד בזה שהיה מודאג בזמן שבין ההבטחה שהכל יהיה בסדר לבין הזמן שההבטחה התממשה. מדוע דאג? היה צריך לדעת שהכל יהיה בסדר״.. (המילים לא מדויקות אבל זוהי רוח הדברים. מראה המקום המדויק נשמט מזכרוני). 
ואז הוא נתן לי קצת על הראש: מה אתה דואג? ה׳ ימצא לך בית שיענה על כל צרכיך ועוד הרבה יותר ממה שאתה בכלל חושב! הרבי הרי בירך אותך שתמצא - אז תמצא! עכשיו - להיות בשמחה!
וכך הוא המשיך ולא זז ממני עד שהעליתי חיוך ודיברנו על נושאים אחרים.
ואיך שהגלגל מתגלגל לו...
שבוע לאחר מכן פנה אלי ידיד, חב״דניק מקומי שגר בדיוק מאחורי בית חב״ד העתידי, ואמר לי ״מזל טוב״!
לשאלתי על מה ולמה הוא השיב לי שמצא עבורי את הבית שלי...
כשהתעניינתי לשמוע היכן הוא הבית, שאותו אני מחפש למעלה משנה, הוא השיב לי שזה עתה ראה, שהבית ליד בית חב״ד, ממש דלת ליד (כתובת בית חב״ד העתידי היא 173 בלקלווה. הבית המדובר הוא מספר 171) עומד למכירה. חזרתי הביתה שמח וטוב לב. 
אשתי לא כל כך התחברה לענין. להתנתק ככה מהקהילה (המהלך מבית חב״ד (ולכן גם מבית זה) לישיבה דומה למהלך מהאיסיים 22 לבית מנחם בבאר שבע) היה קשה לה. לעומת זאת, בזיכרוני עמד המכתב שקיבלנו בתחילת החיפושים, לר׳ יהושע שניאור זלמן סרבריאנסקי, מכתב שכתוצאה ממנו המשפיע שלנו הורה לנו לחפש בית שרחוק פיזית מהישיבה... 
שני דברים גרמו לה להסכים לשקול: אחד - הסברתי לה שה׳ זיכה אותנו שהשליחות שלנו היא במקום מאד נוח בגשמיות והרוחניות. ואם נידרש למאמץ קטן עבור זה - שווה. בנוסף, הרי בית חב״ד הוא בית הכנסת שלי ורק לשם אלך בשבתות. בבית זה ניתנת לנו האפשרות הנדירה מאד לטלטל לבית הכנסת שלנו - אני חושב שבכל קהילת חב״ד במלבורן יש רק 3-4 משפחות שנהנות מפריווילגיה כזו... וכשיש ילדים קטנים בבית, שאינם יכולים ללכת או לעמוד במעמס הליכה רב, זו מציאה שאין שני לה.
הדבר השני היה הבית עצמו. בית שנראה בדיוק כמו בציורים - גג אדום, חצר מלפנים ומאחור, וארובה מתנוססת מעל (בבית יש לא פחות מ-4 קמינים...) בית ישן ונאה ביותר, שנבנה בסגנון של פעם - מסיבי ויציב, וביחד עם זה עבר אך זה עתה שיפוץ פנימי כללי. 
ההחלטה שהגענו אליה הייתה כדלהלן: ישנו עוד חצי בית אחד, העומד למכירה ברחוב שנמצא בין בית חב״ד והישיבה, שעל פניו נראה עדיף מהבית הצמוד לבית חב״ד (מצד גודל וגימור פנימי - בבית זה חי נכד של יהודי עשיר, אחד משני החברים היחידים בקהילת ליובאוויטש מלבורן שנכנסים מדי שנה לרשימת 50 האנשים העשירים ביותר באוסטרליה...) אנחנו מתכוננים למכירה שלו ברצינות כדי לקנותו. באם המחיר יהיה גבוה מדי, אות וסמל הוא שעלינו לחשוב ברצינות על הבית ליד בית חב״ד.
היות ועמדנו בחודש אדר, שבו יש מזל מיוחד ליהודים, קיווינו והתכוננו. 
רק כדי לכוון אותנו, את הבית ההוא קנה גוי, הודי, ששילם עליו 250 אלף דולר יותר מהציפיות! כל פעם שהוא הציע מחיר, ומישהו הוסיף עליו אלף דולר, הוא סגר את העשיריה... הוא הציע 950 אלף, ומישהו הציע 951 - הוא זרק ישר 960, בלי גינונים מיותרים...
בשונה ממכירות אחרות, מהמכירה הזו יצאנו דווקא מעודדים. כעת הוברר לנו סופית שהרבי מתכנן לנו את הבית ליד בית חב״ד...
אגב, בשבת לפני המכירה, כשבנותיי התפללו עם בנותיו של דודו, הן סיפרו בהתרגשות על המכירה המתוכננת (יש לדודו בנות באותו גיל של בנותי, ומגיל שנה בערך הם נמצאים ביחד כל שבת וחג - וכשהגיעו לגיל בית ספר גם (ברוב השנים) באותה כיתה). הן קיבלו החלטה לכתוב לרבי ביום ראשון... ואכן, למחרת הן הגיעו אלי הביתה וכתבו לרבי בהדרכתי מכתב משותף בו הן מבקשות ברכה לקניית הבית... אני התרגשתי מזה עד דמעות... ובנוסף הם קיבלו מכתב מברך ומעודד מהרבי. 
עוד היינו צריכים לעבור משוכה נוספת: המכירה תוכננה לשבת שבין תענית אסתר לפורים, ובשבת, כידוע, אסור להשתתף במכירות או לקנות... ניסינו להציע לבעל הבית סכום כדי שייאות למכור קודם המכירה הפומבית, וללא הצלחה.
רבנים מורי הוראה הנחו אותנו לאתר גוי, לתת לו כסף במזומן כהלוואה ואז, אם הוא יצליח לקנות הבית, הוא ישלם בכסף זה ובמוצאי שבת הוא יחזיר לנו את ההלוואה בשוה כסף - היינו באמצעות הבית. עכשיו צריך ״רק״ למצוא גוי נאמן ומבין ענין... 
וכאן נכנס לתמונה ברנרד, הידוע יותר בכינויו בן. כדי להבין מיהו ומהו עלינו ללכת קצת לאחור:
לפני השואה עלה לארץ יהודי פולני ״משכיל״, עם אשתו הגויה ובנם בן השלוש. הם חיו בארץ 18 שנה, ולאורך כל אותה תקופה (במהלכה גם הוקמה המדינה) האב לא הסכין להסתגל לטיפוס המזרח תיכוני המצוי. הוא היה צועק על נערים שצחקו בקול רם מדי באוטובוס, על שכנים שהרעישו בשעות המנוחה ובאופן כללי היה מטרד. הבן שלו דווקא התאקלם יפה מאד, אהב בכל מאודו את האופי הישראלי החם והפתוח ואף שידע שאינו יהודי גילה ענין מרשים במסורת ישראל.
לאחר שהבן סיים את הצבא קיבלה המשפחה הזמנה מבן דוד שהיגר לסוף העולם, אוסטרליה, לבוא אליהם. האב, שהתגעגע מאד לחיים באירופה הישנה, ניעור לחיים. הם לא השתהו מדי ומצאו את עצמם תוך זמן קצר במלבורן. הבן למד חשמלאות וכמנהג יהודים פולנים (נשמה יהודית...) מצא את עצמו עד מהרה בראש עסק משגשג ששלט על תחום נכבד מאגף חשמלאות הבנין במלבורן. כמה שנים לאחר מכן הוא החל לשלוח ידו בפיתוח נדל״ני והפך לעשיר בכל קנה מידה. אך הנאתו הגדולה ביותר הייתה ונשארה מלאכת הכפיים הפשוטה. כעת הוא כבר לא מעוניין להרוויח וכל עיסוקו הוא עבודה להנאתו - לצד תחביבו השני: הוא התברך בחוש יהודי שהלוואי והיה הרבה יותר ממנו אצלנו; הוא פשוט נהנה לעשות טובה למישהו אחר. חבר משותף קישר בינינו (הוא הזהיר אותי לא לומר לו במפורש שהוא גוי... הוא עצמו נישא ליהודייה רחוקה ביותר מהדת, הוא אחראי על על אגף הטקסים היהודיים בבית וכשחמיו נפטר, הוא הקריא את הקדיש לגיסו - בעל פה!... מצד שני הוא מבין את מקומו וכשחגג לבנו את העליה לתורה לרגל הבר מצווה (בבית כנסת, כדת וכדין), סירב בעדינות להצעות הנחת התפילין מצד בחורים שלא ידעו את הרקע שלו...), ולאחר שיחה נאה וזורמת הוא לקח על עצמו את הפרוייקט. 
שוב, מסתבר שקלעתי בול ובעצמי לא ידעתי עד כמה...
אבל לא נקדים את המאוחר.
באותה שיחה הסברתי לו את ההיבט ההלכתי (היה קצת קשה להסביר הכל בלי לציין מפורשות שהוא גוי ולכן מותר לו, אבל התגברנו על זה ב״ה והוא סבר וקיבל, כמובן), ו״הלוויתי״ לו 2000 דולר מזומן. לאחר מכן התחלנו לדבר עסקים: הוא פקד עלי לעשות שני צעדים: א. להתקשר לסוכן ולהגיד לו שכבר אינני מעוניין כלל בבית (חוץ מההצעה שנתתי לו, שממנה היה יכול להבין כמה אני מעוניין בבית, הייתי שם בכל הפעמים בהם הבית היה פתוח לביקורת: פעם לבדי, פעם עם א״ש ופעם עם ידידי ארי שכטר, הבנאי והקבלן שלא זזתי צעד בלעדיו בכל השנה ולצי האחרונות, ומטבע הדברים הסוכן הבין שאני מאד מעוניין). ב. לתלות שלט גדול על בית חב״ד ההולך ונבנה, המפרט את ייעוד המקום בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים...
כמובן שעשיתי כדבריו, וכלמוד ניסיון אף ביררתי סופית עם הסוכן שסכום ההלוואה בעינו עומד ואז, כשסיימתי עם כל הכלים בדרך הטבע, הרגשתי נוח לכתוב שוב לרבי ולבקש ברכה. היום היה יום רביעי, יום לפני תענית אסתר.
קיבלתי מכתב קצר מאד, אך עוצמתי ביותר. ואני מצטט מילה במילה:
״הנהלת כפר חב״ד, ה׳ עליהם יחיו, שלום וברכה!
במשך הזמן שאלוני כמה אנשים אודות התיישבות בכפר חב״ד, ולחלק מהם עניתי בחיוב, ואתענין לדעת אם פנו אליהם ומה הי׳ סוף דבר.
בברכת הצלחה למעלה מהטבע בטבע המחכה לבשו״ט״. 
קיבלתי את המכתב והרגשתי שיכור משמחה. שלחתי צילום שלו לאסתר שרה ואמרתי לה שמגיע לנו מזל טוב... 
ביום שישי הבאתי לבית חב״ד, ביחד עם המגילות למוצאי שבת, גם כמה בקבוקי משקה וסיכמתי עם דודו שאני נשאר לסעודה אחרי התפילה בשבת (המכירה תוכננה לשעה 11:30, בדיוק באמצע התפילה...) כדי להודות לה׳ על חסדו עימנו...
דודו, שבעצמו שמח מאד לידיעה שייתכן ואהיה שכנו, שאל אותי בפקפוק אם אני לא מקדים את המאוחר. הראיתי לו את המענה וגם הוא נסחף בשמחתי...
לפני הדלקת נרות הסבירה אשתי לבנותיי שמיד אחרי ההדלקה ניתן לבקש כל מה שרוצים. ובאמת מעולם לא ראיתי אותן מברכות על הנרות בצורה כל כך רצינית...
בשבת השכמתי קום ואמרתי את כל ספר התהילים (סגולה שצוינה במכתב שקיבלתי פעם מהרבי), מתוך ספר תהילים שהרבי השתמש בו. אסתר שרה כמעט לא יכלה לדבר מרוב לחץ... 
הגענו לבית הכנסת. כדי להשתחרר קצת עמדתי חזן ואף קראתי בתורה. ואז, מיד אחרי קריאת פרשת זכור, אשתי ראתה את בן נכנס לבנין בית חב״ד...
יצאתי אליו והוא ספק כפיים ואמר: ״שלום, מה אני יכול להגיד לך - (שניה של מתח, הלב שלי נפל למכנסיים...) - מזל טוב!
הכנתי עבורו מערב שבת בקבוק משקה יוקרתי במיוחד (על פי הלכה הוא אמור לקבל שכר, אך לא כסף), אבל הידיים שלי רעדו מהתרגשות ופשוט לא הצלחתי לפתוח את דלת המשרד בו איחסנתי אותו...
הודיתי לו מקרב לב וקבענו להיפגש למחרת, ביום הפורים. ואז, שניה לפני שעזב, לא התאפקתי ושאלתי, כמה?
הוא הסתכל עלי ואמר ״עכשיו, בשבת??? תתקשר במוצאי שבת ואגיד לך״... מה אגיד לכם, גוי של שבת יהודי מזה לא יכולתי למצוא...
נכנסתי לבית הכנסת ואמרתי לדודו - דידן נצח!... החגיגות התחילו והגיעו לשיאן בהתוועדות. 
אני חייב לציין שכשסיפרתי לבנות ש״הבית שלנו עכשיו״ ביתי דבורה לאה התפרצה בבכי של שמחה. היא אמרה לאשתי שהייתה בטוחה שה׳ ישמע את התפילות שלה בשעת הדלקת הנרות...
למחרת הגעתי לבן, הוא העביר לנו את כל הניירת וחשף בפנינו פרטים מהמכירה עצמה. התברר שהוא שועל ותיק ומיומן במכירות כאלו, וכך, למרות שמעבר לכביש ממוקם בית הספר הציבורי הטוב ביותר בויקטוריה (בתי ספר ציבוריים רשאים לקחת תלמידים רק מהאיזור הסמוך אליהם. בסביבות בית הספר הזה ישנם אנשים רבים ששוכרים בית או דירה רק כדי שהם ייקראו דיירים באיזור ויוכלו לשלוח לבית הספר את ילדיהם - עד כדי כך רמתו גבוהה), דבר שהיה אמור להקפיץ את מחיר הבית, יצא לנו מחיר פחות ממה שתכננו. והיות שאמרנו לו שבית חב״ד עתיד להיפתח רק אחרי שבועות הוא הצליח לתמרן את בעל הבית כך שיסכים שהמכירה תיכנס לתוקף רק אז.
וכעת אנו ממתינים בקוצר רוח שיחלוף הזמן ונוכל להיכנס לביתינו החדש, הבית שנקנה עבור ה(שליחות של ה)רבי, בעצת ובברכת הרבי, הן בסור מרע - התמרון האדיר שעברנו במהלכו נמנעה מאיתנו קניית כל אותם הבתים האחרים שחיפשנו והתחרינו עליהם, והן בעשה טוב - כשהלכנו על הבית הזה זרם הכל בצורה כה חלקה - נס כשלעצמו. 
אני חייב לסיים בקטע ממכתב של הרבי, שנכתב בחיי הרבי הקודם בו הוא מסביר כיצד ניתן לשכנע יהודים שאינם מכירים את הרבי לכתוב לו ולשאול אותו בענייניהם האישיים:
״יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית וכו׳, לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי...״ (אג״ק תמ״ה, בחלק ג׳). 

מעשה בנסיעה

בלוג זה הוא למעשה התכתבות וואטסאפ בזמן אמת. בכוונה השארתי את זה כך, כדי לשמור על האותנטיות ורוח הדברים. הנה:
יום שישי, שושן פורים ה׳תשע״ה:

אני: רוצים לשמוע סיפור על הרבי בהתהוות, כשעוד לא רואים את הסוף הטוב, או להמתין ולקבל את התוצר המושלם?
אמא: עדיף תוצר מושלם
אני: אוקיי.

יום ראשון: 
אליהו: שולם, יש סוף טוב?
אני: ברור. אבל אין זמן לכתוב שום דבר. בטיסה בעז״ה.

יום שני:
אני: טוב, הבטחות צריך לקיים - ביום שישי שאלתי כאן האם אתם רוצים לקרוא על מופת של הרבי בהתהוות או להמתין לסוף הטוב ולקרוא את הענין בשלימות. אמא בחרה באפשרות השניה, אז המתנתי. כעת הגיע הזמן:
ביום שישי נסעתי לידידי יוסי לוי, לשחוט עבורו ועבור קהילתו. זו הפעם הראשונה בחיי שאני טס מעבר לים ביום שישי, ועוד טיסה בת 7 וחצי שעות - כששבת נכנסת שעתיים וחצי אחרי מועד הנחיתה. 
בגלל הבלגן של פורים לא כתבתי לרבי על הנסיעה. ולכן לא ייפלא שבעמדי בתור לבדיקת הביטחון התחילו התכווצויות בבטני. מה יהיה? איחור קטן ואכלתי אותה. בראשי כבר עלו סיפורים של הרב סופר על שבתות שבהם נתקע בשדות תעופה שונים, לא בא לי. ממש לא. 
החלטתי לעשות מעשה: בעודי עומד, חגרתי גארטל, עצמתי עיניים, ציירתי במחשבה את דמות הרבי וחשבתי על פ״נ. אני לא נוסע לנסיעת עסקים או הנאה - זו שליחות מסויימת, שצרכי רבים תלויים בה. אנא, ברכה! שהכל יעבור בשלום בדרך, שהכל יעבור בשלום בשחיטה - ושנהיה ממזכי הרבים. 
בסיום העסק שלפתי הפלאפון מכיסי, נכנסתי לאפליקציית אגרות הקודש ובחרתי באופציית ״בחירה אקראית״. התשובה - מיד:
מלכה: אימאלהההההה
איזה צמרמורת
אני: אז מזה למדתי כמה דברים: 
א. גם הרבי מכיר בנסיעתי זו כנסיעה למען צרכי הכלל. עובדה - זהו מכתב לשד״ר. 
ב. יהיו עיכובים. אבל בסוף הכל יהיה בסדר. 
ג. עלי לחשוב טוב, ואז יהיה טוב.
טוב, בעוד אני מודה לרבי על התשובה הגלויה קיפלתי את הגארטל ועברתי את התורים השונים. 
הגעתי לשער. ושם התבשרתי שהמטוס מאחר וימריא באיחור של 50 דקות. הוי אומר, במקום לנחות שעתיים וחצי לפני השבת, אנחת שעה וארבעים... צריך רק להביא בחשבון שמנילה היא עיר שידועה בפקקיה האינסופיים. נסיעה משדה התעופה לבית של יוסי יכולה לקחת שעה בקלות. 
וצריך עוד לעבור הגירה ולאסוף המזוודות... 
יוסי לוי ידע את זה. הנה צילום התכתבות שלנו:

נאמן לאופי הפולני של משפחתנו, אני סמוך ובטוח שלולא המכתב הייתי מתפלץ. אבל הרבי אמר שיהיה טוב. 
עלינו על הטיסה. קיבלתי ספסל שלם וישנתי היטב. קמתי להודעה של הטייס שבגלל עומס בשדה התעופה עליו לחוג מעל מנילה רבע שעה, שהפכה ל-25 דקות... אתם מחזיקים ראש??
מלכה:  כןןןןן
תמשיך
אביגדור: אויייש
אני: קראתי את התשובה של הרבי שוב ושוב. זו הייתה התרפיה הטובה ביותר. 
בנחיתה ראיתי שהרבי מתחיל להתערב לטובתי: הייתי הנוסע הקרוב ביותר לפתח שנבחר להיפתח. 10 שניות אחרי שפתחו אותו הייתי בחוץ. שדה התעופה של מנילה ידוע לשמצה בגלל התורים שבו. הפעם, באופן נדיר - כ ל עמדות ההגירה היו פנויות. זו לי הפעם השמינית שאני בפיליפינים, וזו הפעם הראשונה שאני חווה דבר כזה - כבר קרה לי שעמדתי בתור להגירה יותר משעה (!!!), וכעת, מקץ עשר דקות הייתי בחוץ. 
למה אאריך? הרי מובן מאליו שבאורח בלתי הגיוני הדרכים היו פנויות, והגעתי בזמן שעוד אפשר לי להתקלח, להתכונן לשבת בנחת - ואפילו להניח תפילין לשני יהודים שהגיעו לבית חב״ד בדקות השקיעה ממש!
אציין רק שלמרות שיום השחיטה (ראשון - היום) היה הארוך ביותר שהיה לי (לראשונה שחטתי בכמה ״נגלות״: כמה מאות עופות, בדקתי אותם עד גמירא - ואז חזרתי לשחוט עוד כמה מאות) - התחלתי העבודה ב-8 בבוקר, עזבתי את בית השחיטה אחרי שהעופות האחרונים נמלחו, בשעה 4:55 אחה״צ - הרגשתי טוב ורענן. איך הרבי כתב? כל עכבה לטובה.

ברכות השחר - י״א ניסן ה׳תשע״ה

הבוקר, יום הבהיר י״א ניסן, זכיתי למן אתערותא דלעילא מופלאה בשעת אמירת ברכות השחר, והריני לשתף: 
בשעת אמירתם נפל לי בראש כמה עלינו להודות לה׳ על הרבי, ממוצע המחבר, שעוזר, מדריך ומנחה את חיינו בכל אותם ההיבטים המובאים באותן ברכות. 
וע״ד צדיקים דומים לבוראם, עלו בראשי לאורך כל אמירת הברכות הללו, דרכי חיים, תובנות ושיטות שהרבי הטביע בנו, באותם נושאים הנזכרים בברכות. וזה מה שחשבתי באותם רגעים, לפי סדר אמירת הברכות;
הנותן לשכווי בינה - בתקופה כה מבולבלת ומבלבלת, של רבים האומרים לחושך אור הוא וליום - לילה, הרבי נותן בנו בינה להבחין ביניהם. 
פוקח עוורים - המבט החסידי שהרבי מעניק לכל מקושר, על כל ענין שהוא מסתכל עליו. 
מתיר אסורים - היציאה מהמיצרים, על היציאה מההגבלות האמיתיות והמדומות, בכוחו של הרבי. 
זוקף כפופים - גאון יעקב, ליובאוויטש! די אם נזכיר את הסיפור שא׳ מזקני החסידים ראה את הרבי (לפני הנשיאות) אוכל מזונות בסוכה קודם התפילה והעיר לו. הרבי השיב, בקול רם: ״במנהגי החסידים אין מה להתבייש!״
מלביש ערומים - הדאגה של הרבי לרוחניות (ולגשמיות) של כל יהודי באשר הוא, לבל יישאר לא לבוש - הן כפשוטו והן ברוחניות. 
הנותן ליעף כח - רבי לא שנה, חייא מנין??? המקום שממנו אורה יוצאה לכל העולם, ובו ימצא כל יעף כח לתקן עולם במלכות ש-ד-י. 
רוקע הארץ על המים - מים הם מקום סכנה שאדם לא יכול לחיות בו, והברכה היא שדווקא עליהם יש את הארץ, מקום צמיחה וגדילה. הרבי לקח את הטכנולוגיה על על סכנותיה והראה כיצד יש להשתמש בה באופן שלא רק שלא יזיק, אלא גם יוסיף בהפצת המעיינות. 
המכין מצעדי גבר - שלוחי אדוננו!! הרבי הכניס הבנה חדשה לגמרי לפסוק ״מה׳ מצעדי גבר כוננו״, כהיום יום המפורסם - לא רק שה׳ מכוון את הצעדים אלא שיש שליחות מיוחדת בכל מקום בו נמצאים. 
שעשה לי כל צרכי - הרבי הוא הכתובת לכל בעיה, לכל צורך שהוא, בגשמיות וברוחניות. 
אוזר ישראל בגבורה - הרבי העביר את היהדות שאחרי השואה ממלחמת מגננה למלחמת תנופה. 
עוטר ישראל בתפארה - הכבוד שאו״ה רוחשים לרבי, מכתבי הנשיאים, מדליות וכו׳. 
שלא עשני גוי - הברכה הזו לא יכולה להיאמר בשלימות הכוונה ללא ההסברים של הרבי על הגוי שאין לו בחירה חופשית, על ההפנמה שכל העולם (כולל מליארד סינים) נברא בשביל היהודי וכו׳. 
שלא עשני עבד - להנחות העולם. ההפנמה העמוקה עד עצם הנפש ש״אנא עבדא דקוב״ה״, ושוב - היום יום: ״שמע ישראל - יהודי שומע, מבין. ה׳ אלוקינו - שכוחנו וחיותנו הוא למעלה מן הטבע״. 
שלא עשני אישה - א. הרבי הסביר את משמעות הברכה ואת מעמד האשה ביהדות, לאור מבוכות הדור האחרון. ב. ובעומק יותר, הרבי הפך כל יהודי לשליח - למשפיע, במקום למקבל. 
המעביר שינה מעיני - אחת, התובנה וההפנמה ש״אלוקות בפשיטות, מציאות בהתחדשות״, והשניה והיא העיקר - היקיצה מחלום הגלות, השאיפה לגאולה. 
ועל כל אלו, אילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ורגלינו קלות כאיילות. אין אנו מספיקים להודות על המתנה הגדולה, האור הגדול שזרח לפני 113 שנה, ואורו ממשיך ומוסיף והולך, עד כי יתגלה שילה - מנחם שמו, ולו יאתה מלוכה. במהרה בימינו, תיכף ומיד ממ״ש!!!